אבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית הצהיר לא מכבר שלא יסכים למגוריו של אפילו יהודי אחד במדינת פלסטין. הוא אף הכריז על התנגדותו להכללת חיילים יהודים - אמריקנים בצבא נאט"ו שהוא הציע להציבם בפלסטין.
הההכרזה של אבו מאזן שאינו רוצה יהודים בתחומי מדינתו יכולה להתפרש בשני אופנים:
- אבו מאזן מונע ע"י גזענות.
- אבו מאזן רוצה מדינה לאומית בעלת רוב לאומי- פלסטיני.
מדינת ישראל חוקקה את חוק האזרחות. ניתן לפרש החלטה זו בשלושה אופנים:
- ישראל היא מדינה גזענית המונעת מאזרחים ערבים ישראליים להינשא לפלסטיניות מהרשות הפלסטינית ומעזה, בשל היותם פלסטינים.
- ישראל היא מדינת הלאום היהודי ורואה בתופעה של "איחוד משפחות" ניסיון פלסטיני לממש את "זכות השיבה".
- ישראל נמצאת במצב מלחמה עם הפלסטינים ואין מדינה בעולם המאפשרת לאויביה לקבל בה אזרחות.
לא הייתי מאשימה את אבו מאזן בגזענות לו היה מסתפק בקביעה שלא יסכים שיהודים יגורו בפלסטין. במקרה זה הייתי נוטה להאמין שהוא שואף למדינת לאום פלסטינית ואינו רוצה מיעוט יהודי שילך ויגדל ע"י "איחוד משפחות". אבל, התוספת שאינו מסכים שיהודים- אמריקנים ישתתפו בצבא נאט"ו חושפת את הפן הגזעני של ההכרזה.
לא שמעתי שחה"כ הערבי- ישראלי אחמד טיבי, המתיימר להיות ליברל ופעיל בתחום הגנה על זכויות אדם, תקף את אבו מאזן על הכרזתו. אבל, הוא תוקף את ישראל על מאמציה לשמור על האופי היהודי של מדינת היהודים, שנשקפת לו סכנה משאיפת הפלסטינים לממש את דרישתם ל"זכות השיבה" בישראל. הוא מתעלם גם , כמובן לחלוטין, מהעובדה שיש מצב מלחמה בין ישראל לפלסטינים.
חה"כ טיבי תוקף את שופט ביה"מ העליון אשר גרוניס שכתב בפסק הדין על בג"ץ שהגישו ארגונים ערבים- ישראלים ויהודים מהשמאל הקיצוני ש"זכויות אדם אינן מתכון להתאבדות לאומית".
הביקורת של טיבי נגד ישראל לעומת "שתיקת הכבשים" בנוגע להכרזתו של אבו מאזן מדברת בעד עצמה.
אבל, מסתבר ש"ישראל איננה לבד". מדינות אירופה מגבילות את ההגירה, מגרשות מהגרים בלתי חוקיים, ומצמצמות ואת האופציה של "איחוד משפחות" ע"י דרישות שמשמעותן הגנה על האופי של החברה המקומית. ". זוהי הגדרה מקבילה למה שכתב שופט ביה"מ בעליון בנוגע להגנה מפני "התאבדות לאומית" ע"י קליטת מהגרים שישנו את אופייה של המדינה.
דנמרק – כפי שכתב בן דרור ימיני במאמר במוסף "מעריב" של שבת האחרון, קולטת מהגרים עפ"י קריטריון של "פוטנציאל האינטגרציה".
איטליה – ב- 18 בנובמבר 1997 התקבל חוק הגירה שקבע ש"מהגרים יגורשו מיד עם הגיעם או יעצרו עד לגירושם". בין ינואר לאוקטובר 1997 הוצאו 55,000 צווי גירוש לזרים. למשל, ב-3/4 לנובמבר 1997 נכנסו 1,000 כורדים מתורכיה לאיטליה באופן בלתי לגלי דרך הים. הם שילמו בין 900 ל- 4,200 דולר כל אחד למבריחים. 850 מתוכם גורשו מיד ו- 460 נוספים שהגיעו באוגוסט. רק 20 בקשו מקלט מדיני. http://migration.ucdavis.edu/mn/more.php?id=1401_0_4_0
צרפת – ב-1 ביולי 2011 התקבל בצרפת חוק לפיו "מהגרים בלתי לגלים יגורשו תוך 30 יום". מקרים מיוחדים יקבלו הארכה ל- 30 יום ויטופלו על בסיס אישי.
כדי לקבל אזרחות צרפתית צריך מועמד להוכיח ידע מספיק בשפה הצרפתית, בהיסטוריה, תרבות והחברה הצרפתית וכן להוכיח הזדהות עם הערכים העיקריים של הרפובליקה הצרפתית. http://www.loc.gov/lawweb/servlet/lloc_news?disp3_l205402731_text
מי מבין כל הפלסטינים שנישאו לערבים- ישראלים עונה על הקריטריונים כפי שנקבעו ע"י החוק הצרפתי לקבלת אזרחות?
בקיצור, חוק האזרחות הישראלי אינו יוצא דופן. חוקים דומים התקבלו בארצות נאורות באירופה. כפי שקבע השופט אשר גרוניס: " זכויות אדם אינן מתכון להתאבדות לאומית". זכותה של כל חברה להגן על אופיה וערכיה ולקלוט רק מהגרים העונים לקריטריונים אלה. יתר על כן, לישראל יש נימוק נוסף שאינו קיים באירופה: הפלסטינים המבקשים להתאזרח בישראל במסגרת "איחוד משפחות" הם אזרחי ארץ אויב. אין מדינה בעולם המאזרחת אזרחי ארץ אויב.
ערבים- ישראלים הרוצים לשאת אזרחים פלסטינים יכולים להיקלט ברשות הפלסטינית שהרי הם בני הלאום הפלסטיני ומכירים את השפה, התרבות, ההיסטוריה והערכים של החברה הפלסטינית.
חלוקת הארץ לשתי מדינות: יהודית ופלסטינית זהו פיתרון צודק לשני העמים.
מסכים עם כל מילה ,יש לשמור על אופי המדינה היהודית/ישראלית.